פרספקטיבה 001 / נועה קלוגמן

קשיים‭ ‬רבים‭ ‬בחיינו‭ ‬נובעים‭ ‬מחוסר‭ ‬הסכמה‭ ‬לקבל‭ ‬אמיתות‭ ‬פשוטות‭ ‬לגבי‭ ‬האני‭.‬ אנחנו‭ ‬מסגלים‭ ‬לעצמינו‭ ‬מעקפים‭ ‬סביב‭ ‬אותן‭ ‬אמיתות, ‬הזעקה‭ ‬חרישית‭ ‬ומחרישה‭ ‬נשמעת‭ ‬כאשר‭ ‬מתקרבים‭ ‬קרוב‭ ‬מידי‭ ‬ומרחיקה‭ ‬חזרה‭ ‬לאזורי‭ ‬המוכר‭ ‬הנוח‭ ‬והידוע. ‬אנו‭ ‬מודעים‭ ‬חלקית‭ ‬לדילוגים‭ ‬שאנחנו‭ ‬עושים‭ ‬כדי‭ ‬לעקוף‭ ‬את‭ ‬המפגש‭ ‬עם‭ ‬המקומות‭ ‬האלו‭ ‬בתוכינו, ‬אך‭ ‬עם‭ ‬הזמן‭ ‬נוצרת‭ ‬פקעת‭ ‬ואנו‭ ‬מתקשים‭ ‬יותר‭ ‬ויותר‭ ‬לזהות‭ ‬בפשטות‭ ‬מה‭ ‬אנחנו‭ ‬מרגישים‭ ‬ולמה‭ ‬אנחנו‭ ‬מתנהגים‭ ‬כמו‭ ‬שאנחנו‭ ‬מתנהגים‭. ‬המוח‭ ‬בונה‭ ‬גשרים‭ ‬עם‭ ‬כל‭ ‬מחשבה‭ ‬שאנו‭ ‬חושבים‭ ‬ויעדיף‭ ‬תמיד‭ ‬את‭ ‬ה‭- ‬High-way‭, ‬את‭ ‬הדרכים‭ ‬שכבר‭ ‬פולסו‭. ‬אם‭ ‬נדמה‭ ‬את‭ ‬זה‭ ‬למערכת‭ ‬כבישים‭, ‬נבחר‭ ‬בדרך‭ ‬כלל‭ ‬בכביש‭ ‬רחב‭ ‬ידיים‭ ‬אותו‭ ‬אנחנו‭ ‬מכירים‭ ‬ובו‭ ‬עברנו‭ ‬פעמים‭ ‬רבות‭ ‬על‭   ‬פני‭ ‬דרכי‭ ‬אפר‭ ‬שיעדן‭ ‬לא‭ ‬ידוע‭ ‬ואין‭ ‬לדעת‭ ‬איפה‭ ‬לפנות‭ ‬ואם‭ ‬הדרך‭ ‬מתאימה‭ ‬לנהיגה‭ ‬כלל‭.‬ בעקבות‭ ‬תרגול‭ ‬מדיטציה‭ ‬נוצרת‭ ‬לעיתים‭ ‬גישה‭ ‬לחוות‭ ‬את‭ ‬עצמי‭ ‬באופן‭ ‬שהוא‭ ‬בלתי‭ ‬אמצעי‭, ‬מפגש‭ ‬עם‭ ‬עצמי‭ ‬באופן‭ ‬שאינו‭ ‬מתווך‭ ‬על‭-‬ידי‭ ‬תפיסות‭ ‬עצמיות‭.‬ תפיסה‭ ‬עצמית‭ ‬יכולה‭ ‬להיות‭ ‬טובה‭ ‬ומחמיאה‭ ‬או‭ ‬לחלופין‭ ‬רעה‭ ‬ומצרה‭ ‬והיא‭ ‬מזהה‭ ‬את‭ ‬האני‭ ‬עם‭ ‬תכונות‭, ‬יכולות‭, ‬מראה‭, ‬התנהגות‭, ‬אהבות‭ ‬שנאות‭ ‬וכדומה‭.‬ בתוך‭ ‬מנעד‭ ‬חוויות‭ ‬העצמי‭ ‬נמצא‭ ‬הרבה‭ ‬פעמים‭ ‬משהו‭ ‬מאוד‭ ‬בסיסי‭ ‬וראשוני‭,‬שבמבט‭ ‬שיפוטי‭ ‬נראה‭ ‬כמעט‭ ‬אינפנטילי‭ ‬או‭ ‬ילדותי‭, ‬פשוט‭ ‬מידי‭.‬ החוויה‭ ‬של‭ ‬מפגש‭ ‬ממשי‭ ‬עם‭ ‬עצמי‭ ‬היא‭ ‬בעלת‭ ‬איכות‭ ‬ייחודית‭ ‬של‭ ‬היזכרות‭ ‬במשהו‭, ‬כמו‭ ‬ריח‭ ‬שמדגדג‭ ‬זיכרון‭, ‬כמו‭ ‬מקום‭ ‬שכבר‭ ‬הייתי‭ ‬בו‭, ‬יחד‭ ‬עם‭ ‬תחושת‭ ‬זרות‭ ‬מאוד‭ ‬גדולה‭ ‬שנובעת‭ ‬מהמרחק‭ ‬שהיומיום‭ ‬שלנו‭ ‬גוזר‭ ‬בינינו‭ ‬לבין‭ ‬עצמינו‭.‬ לפני‭ ‬הרבה‭ ‬שנים‭ ‬בטיסת‭ ‬קונקשין‭ ‬בדרך‭ ‬להודו‭ ‬הגעתי‭ ‬לבית‭ ‬מלון‭ ‬בעמאן‭, ‬מטולטלת‭ ‬אחרי‭ ‬לילה‭ ‬ללא‭ ‬שינה‭, ‬אחרי‭ ‬שעות‭ ‬ארוכות‭ ‬בהן‭ ‬נשמתי‭ ‬אויר‭ ‬מזגנים‭ ‬במצב‭ ‬ללא‭ ‬זמן‭ ‬שמתקבל‭ ‬במצבי‭ ‬נסיעה‭ ‬ובעיקר‭ ‬בשהייה‭ ‬בשדות‭ ‬תעופה‭. ‬לאחר‭ ‬ניסיון‭ ‬קצר‭ ‬וכושל‭ ‬להשלים‭ ‬שעות‭ ‬שינה‭ ‬יצאתי‭ ‬לשוטטות‭ ‬מעורפלת‭ ‬במלון‭ ‬שהיה‭ ‬כמעט‭ ‬ריק‭ ‬מאדם‭ ‬ולפני‭ ‬התגלתה‭ ‬אט‭ ‬אט‭ ‬אימפריה‭ ‬שנפלה‭, ‬מאובקת‭ ‬וישנה‭ ‬עם‭ ‬שאריות‭ ‬של‭ ‬הוד‭ ‬והדר‭, ‬חדרי‭ ‬אוכל‭ ‬ואירוח‭ ‬אפלוליים‭, ‬ריקים‭ ‬ועצומים‭, ‬עטורי‭ ‬קישוטים‭ ‬ועיטורים‭, ‬נברשות‭, ‬שטיחים‭ ‬מקיר‭ ‬לקיר‭, ‬שולחנות‭ ‬עשויים‭ ‬עץ‭ ‬כבד‭ ‬סביבם‭ ‬כסאות‭ ‬שנדמה‭ ‬כאילו‭ ‬לא‭ ‬ישבו‭ ‬עליהם‭ ‬לפחות‭ ‬עשור‭. ‬יצאתי‭ ‬החוצה‭ ‬ומצאתי‭ ‬בריכה‭ ‬מרוקנת‭ ‬שעל‭ ‬גדותיה‭ ‬כמה‭ ‬כסאות‭ ‬פלסטיק‭ ‬שבורים‭ ‬שהתייבשו‭ ‬משעות‭ ‬שמש‭ ‬ארוכות‭, ‬כמה‭ ‬שמשיות‭ ‬קרועות‭ ‬ואדמה‭ ‬צמאה‭ ‬עם‭ ‬שרידי‭ ‬דשא‭. ‬המקום‭ ‬מילא‭ ‬אותי‭ ‬התרגשות‭ ‬והתפעמות‭, ‬משהו‭ ‬בזמן‭ ‬שקפא‭ ‬על‭ ‬המקום‭ ‬הזה‭ ‬הידהד‭ ‬בי‭ ‬ואם‭ ‬לגזור‭ ‬מכך‭ ‬מטאפורה‭ ‬אני‭ ‬משערת‭ ‬שזה‭ ‬היה‭ ‬כמו‭ ‬לבקר‭ ‬בי‭ ‬שזנחתי‭, ‬אימפריה‭ ‬מפוארת‭ ‬שלא‭ ‬ביקרתי‭ ‬בה‭ ‬ככה‭ ‬אולי‭ ‬מאז‭ ‬שהייתי‭ ‬ילדה‭. ‬ההתמודדות‭ ‬עם‭ ‬העולם‭ ‬כל‭ ‬כך‭ ‬דורשנית‭ ‬שבמשך‭ ‬הרבה‭ ‬שנים‭ ‬כנראה‭ ‬ששכחתי‭ ‬שאני‭ ‬זה‭ ‬הפרוייקט‭, ‬אם‭ ‬אני‭ ‬לא‭ ‬משקה‭ ‬את‭ ‬הדשא‭ ‬הוא‭ ‬מתייבש‭ ‬ואם‭ ‬לא‭ ‬אדליק‭ ‬אור‭ ‬בחדרי‭ ‬הפנימיים‭ ‬אמשיך‭ ‬להרגיש‭ ‬ארעית‭ ‬ופרוצה‭ ‬כמו‭ ‬מלון‭ ‬ללילה‭ ‬אחד‭ ‬של‭ ‬תיירים‭ ‬מזדמנים‭.‬ את‭ ‬המבט‭ ‬המטאפורי‭ ‬על‭ ‬המקום‭ ‬והתחושות‭ ‬שעורר‭ ‬בי‭ ‬לא‭ ‬גיליתי‭ ‬בזמן‭ ‬אמת‭ ‬של‭ ‬החוויה‭, ‬בזמנו‭ ‬כמסתי‭ ‬בתוכי‭ ‬את‭ ‬החוויה‭ ‬וידעתי‭ ‬רק‭ ‬שהיא‭ ‬עוצמתית‭ ‬ומחזיקה‭ ‬עבורי‭ ‬אוצר‭. ‬כעבור‭ ‬שנים‭ ‬הבנתי‭ ‬את‭ ‬תחושת‭ ‬הביקור‭ ‬במקום‭ ‬ומה‭ ‬היה‭ ‬הדבר‭ ‬שפיעפע‭ ‬בי‭ ‬התרגשות‭ ‬כל‭ ‬פעם‭ ‬שחשבתי‭ ‬על‭ ‬התחושה‭ ‬הזו‭ ‬של‭ ‬ביקור‭ ‬במקום‭ ‬שקפא‭ ‬עליו‭ ‬הזמן‭ ‬והוא‭ ‬מוזנח‭ ‬ומרופט‭ ‬ועם‭ ‬זאת‭ ‬יש‭ ‬בו‭ ‬זקיפות‭ ‬של‭ ‬כבוד‭ ‬עצמי‭ ‬של‭ ‬אחד‭ ‬שיודע‭ ‬שהוא‭ ‬ראוי‭ ‬לקבל‭ ‬במה‭ ‬מרכזית‭ ‬ולהופיע‭ ‬במלוא‭ ‬ההוד‭ ‬וההדר‭ ‬שלו‭.‬ קדחת‭ ‬המוח‭ ‬מסרבלת‭ ‬את‭ ‬תפיסת‭ ‬המציאות‭ ‬עד‭ ‬כדי‭ ‬כך‭ ‬שרוב‭ ‬הזמן‭ ‬איננו‭ ‬מסוגלים‭ ‬להבחין‭ ‬בין‭ ‬מציאות‭ ‬חיצונית‭ ‬לפנימית‭, ‬בין‭ ‬עמדותינו‭ ‬החופשיות‭ ‬ובין‭ ‬העמדות‭ ‬שפיתחנו‭ ‬מתוך‭ ‬השערה‭ ‬של‭ ‬מה‭ ‬אחרים‭ ‬רוצים‭ ‬מאיתנו‭, ‬בין‭ ‬אינטואיציה‭ ‬לפחד‭, ‬בין‭ ‬דחפים‭ ‬לתשוקות‭ ‬ובין‭ ‬מבט‭, ‬ראייה‭, ‬הסתכלות‭ ‬והתבוננות‭.‬

לאונרד‭ ‬כהן‭ ‬בשירו‭ ‬That don’t make it junk‭ ‬כותב‭: ‬

‭ ‬‮”‬I don’t trust my inner feelings‭,‬ inner feelings come and go‮”‬‭.‬

מתוך‭ ‬כך‭ ‬חווית‭ ‬העצמי‭ ‬היא‭ ‬כמעט‭ ‬בלתי‭ ‬אפשרית‭, ‬רוב‭ ‬הזמן‭ ‬אנחנו‭ ‬כלל‭ ‬לא‭ ‬יודעים‭ ‬מי‭ ‬הוא‭ ‬אני‭, ‬איך‭ ‬אני‭ ‬נשמעת‭ ‬ומרגישה‭ ‬בתוכי‭, ‬עוד‭ ‬לפני‭ ‬שהתפנתי‭ ‬לזרם‭ ‬המחשבות‭ ‬של‭ ‬איך‭ ‬אני‭ ‬נשמעת‭ ‬ומרגישה‭ ‬לאחר‭.‬ לעיתים‭ ‬נדירות‭ ‬יש‭ ‬לנו‭ ‬הזדמנות‭ ‬לעמוד‭ ‬מול‭ ‬עצמינו‭ ‬במלאונו‭, ‬להבחין‭ ‬בפשטות‭ ‬הדברים‭, ‬בצרכים‭ ‬והרגשות‭ ‬הכי‭ ‬בסיסיים‭ ‬שלנו‭: ‬שמחה‭, ‬עלבון‭, ‬בושה‭,‬‭ ‬התרגשות‭, ‬פחד‭ ‬וכולי‭. ‬ באותם‭ ‬רגעים‭ ‬פשוטים‭ ‬ניתן‭ ‬להבחין‭ ‬בין‭ ‬רעש‭ ‬המכונה‭ ‬לעומת‭ ‬פעולתה‭ ‬האמיתית‭. ‬הסיפורים‭ ‬שאנו‭ ‬מספרים‭ ‬לעצמינו‭ ‬על‭ ‬המציאות‭, ‬האשליות‭ ‬והתפיסות‭ ‬הרומנטיות‭ ‬שלנו‭ ‬את‭ ‬עצמינו‭ ‬ואת‭ ‬המציאות‭ ‬יוצרות‭ ‬שצף‭ ‬מחשבות‭, ‬חלקן‭ ‬ניתלות‭ ‬ברעיונות‭ ‬כמו‭ ‬לוגיקה‭ ‬או‭ ‬אידאולוגיה‭, ‬חלקן‭ ‬בסיפור‭ ‬הבלתי‭ ‬מנוצח‭ ‬של‭ ‬‮”‬אני‭ ‬מרגישה‮”‬‭ ‬שמאחוריו‭ ‬אני‭ ‬שכל‭ ‬כך‭ ‬רחוק‭ ‬מעצמו‭ ‬שהאחיזה‭ ‬בו‭ ‬היא‭ ‬כמעט‭ ‬נואשת‭.‬ ברגעים‭ ‬בהם‭ ‬אני‭ ‬מסוגלת‭ ‬לתפוס‭ ‬את‭ ‬עצמי‭ ‬ולראות‭ ‬את‭ ‬הכוחות‭ ‬שפועלים‭ ‬עליי‭, ‬את‭ ‬הרצונות‭ ‬החופשיים‭ ‬שלי‭ ‬ואת‭ ‬האיכות‭ ‬החד‭ ‬פעמית‭ ‬שהיא‭ ‬אני‭ ‬ישנה‭ ‬תחושת‭ ‬צלילות‭ ‬בלתי‭ ‬נשכחת‭.‬ פעמים‭ ‬רבות‭  ‬בחיי‭ ‬התדפקתי‭ ‬על‭ ‬הדלת‭ ‬הזו‭, ‬באמונה‭ ‬ולו‭ ‬קטנה‭ ‬שאפשר‭ ‬אחרת‭, ‬שמשהו‭ ‬במציאות‭ ‬שלי‭ ‬לא‭ ‬בסדר‭, ‬שאני‭ ‬לא‭ ‬מדמיינת‭, ‬שיש‭ ‬דברים‭ ‬שאין‭ ‬שום‭ ‬סיבה‭ ‬להתפשר‭ ‬עליהם‭ ‬ושהתחושה‭ ‬הצורמנית‭ ‬של‭ ‬בגידה‭ ‬בעצמי‭ ‬היא‭ ‬תזכורת‭ ‬לרטט‭ ‬שפועל‭ ‬בי‭ ‬ומבקש‭ ‬שאזכר‭ ‬ושאמשיך‭ ‬לנסות‭,  ‬ואולי‭ ‬לראשונה‭ ‬בחיים‭ ‬אפסיק‭ ‬לחפש‭ ‬ופשוט‭ ‬אמצא‭.‬