האושר #1

מתוק שלי, תגיד, יש ימים שאתה נכנס למיטה ואומר לעצמך: איזה אחלה יום היה ?

שתיקה…

המתוק מעכל. זו לא שאלה שיגרתית.

אני ממתין. נותן לזה זמן לשקוע.

ואז בשקט מגיעה תשובה – כן.

המתוק אלוף בדייקנות. עונה בדיוק למה שנשאל לאחר מחשבה ארוכה. ללא הסברים, ללא הרחבות וללא הקישקושים שאנחנו המבוגרים כל כך אלופים בזה.

אבל אני רוצה הרחבות. אז אני מבקש: יש משהו משותף לימי האחלה האלו ?

שוב שתיקה…

הפעם ארוכה יותר. המשמעות – המתוק לא הבין מה אני רוצה.

אני מחדד: מה צריך להיות ביום כדי שהוא יהיה אחלה ?

הפעם יש תשובות –

כשסבא וסבתא חזרו מחו”ל ובאו לביקור – היה אחלה יום.

כשנוסעים לטיול – זה אחלה יום.

אני לא מקשה עליו יותר. האחלה צריך לשקוע. נחזור אליו.

אחלה = אושר. אומנם בדיקה בסוף יום – מעיין סיכום יום, ולא צפיה מודעת בכל רגע ורגע, אבל גם זה משהו.

ומה איתי ?

גם לי יש ימים אחלה ? כמובן !

יום שאני מצליח לרוץ – יום אחלה.

יום שאני מבשל זמן ממושך – אחלה.

האם אני מאושר ? זה שאלה גדולה. היה יום אחלה ? יותר קל…

מה איתכם ?