רגע לפני שיוצאים לסדנה, אני נזכרת מהן עבורי הסדנאות שאני עושה ומדוע הן חקוקות כל כך עמוק בלב שלי?

הבוקר קמתי וזיהיתי שיש חוט, אם תרצו קו מתוח, שמדי פעם רועד מגלי הרוח בין התרגשות לפחד מהסדנה הקרובה שאני יוצאת אליה.
התבוננתי על החוט הזה ותהיתי מהם קצוותיו. הם אינם ההתרגשות והפחד משום שהם חלק ממה שיוצר את תנודות החוט. אלא קצה אחד של החוט נמשך מתוכי וקצהו האחר הוא העולם, החוץ אם תרצו, הכל ולמעשה גם כלום.
הסדנאות הללו (שהבילד- אפ שלהן לא ניתן להמחשה במילים), מאששות את ההשפעה שלהן עליי.
זיקוק וזיכוך של מחשבה יצירתית ויישומה לכדי חוויה הרמונית ושלמה בתוכי.
כל כך עוצמתית עד שנטמעת בתוכי. חוויה שלא תיעלם אלא אם תישכח.
ולולא הבחנתי שבכל הסדנאות כולן, חציתי עולמות ברגע אחד, לא הייתי מוצאת תרומה לרגע.
ובליבי אני מודה שמצאתי לנכון, לתת לי מתנה מחבקת, אוהבת למרות הקושי הטמון בבחירה, למרות המעבר מאחיזה לשחרור, ממוות של דבר אחד ללידה של משהו חדש, למרות התשלום שאיננו כשאני מתבוננת לתוך הלבן של העיניים שלי ומסוגלת בלב שלם להגיד, מתוקה שלי – אני איתך!

שמן על נייר, מתוך סדנת מפגשים
צויר על ידי: חן בללי
14527614_10154544770518088_29240057_n