בחצי המאה האחרונה תרבויות המזרח מחלחלות לתוך המערב. במאה ה-20 כשהחלו להטיל ספק באמונות שישנה אמת אחת מוחלטת, נוצר משבר אמונה בתפיסה שהתרבות המערבית היא כאוטוריטה עליונה. אנשים החלו להתעניין במזרח וללמוד על תפיסות מזרחיות שונות והדבר עירער את מקומה של התרבות המערבית כמהות מחשבתית מובהקת.[1]
וקסלר (2000) מציין במאמרו כי לוקמן (1967) הקדים לקרוא למצב זה “דת בלתי נראית”. סובייקט אינדיבידואלי אשר מעצב לעצמו עולם תוכן רוחני וחלופי כמחאה על ניסיונה של התרבות המערבית הצרכנית, תחת המטרייה של “העידן החדש”. וקסלר קורא לזה שפה פוסט חילונית חדשה. [2]
מדיטציה או תרגול מדיטטיבי נתפסים לרוב כמעשה “רוחני”, אך אם תבחרו לראות בו כמעשה “רוחני”, “אימון מנטלי” או אפילו “מוחי”, אין זה יעיד על מהותו של התרגול כי אם עליכם כמגדירים אותו כך או כך (לויט בן נון וארגז, 2016).
על תרגול מדיטטיבי אפשר לכתוב ולהתדיין רבות, שכן נבדק, נחקר וסופר במשך שנים רבות(Mark, Williams,&  Kabat-Zinn, 2013). ניכר כי הניסיון להסביר מהו, הוא ניסיון שביסודו כושל משום שבכדי להבין אותו רצוי לחוות אותו (מרק, 2014). עם זאת מגדירים מדיטציה, כשיטת תרגול עצמי עתיקת יומין שבמרכזה עומדת היכולת להימצא בתשומת לב מודעת לרגע נתון (Vago, and Silbersweig, 2012).  בּוֹנְנוּת (מדיטציה) היא המילה בעברית שקבעה האקדמיה ללשון והיא מדגישה את הקשר הלשוני למילה התבוננות – שילוב של הסתכלות והבנה.[3] ואכן מדיטציה היא תרגול של התבוננות פנימית.
מחקרים מדעיים רבים כיום מראים כי המוח הוא איבר פלסטי, משמע ניתן לעצב ולשנות אותו.
במובן הפסיכולוגי טוענים קבט זין ווליאמס כי הסבל[4] מורכב מתבניות חשיבה או ‘דפוסים מסויימים של מידע’ שנצרבו במוחינו וטעונים במובנים ריגשיים. תרגול של מדיטציה למעשה מאפשר לייצר דפוסים חדשים של מידע שאינם כרוכים בסבל. ההנחה הרווחת היא שמרבית מהלחצים והמתחים אותם אנחנו חווים וסובלים מהם בעולם המערבי, נובעים למעשה מהיכולת שלנו להרהר שוב ושוב בעניינים מדאיגים, מטרידים ומסוכנים שלרוב לא מתרחשים לעולם. על ידי הפניית הקשב ותשומת הלב הרחק ממחשבות שליליות אלו ניתן להפחית ולצמצם את עוצמת הלחץ והחרדה שנוצרים בעקבותיהם. [1]
על מנת להבין כיצד המוח יכול להשתנות ולהתעצב מחדש אשתמש במחקר של נורמן פארב (Farb, 2007) שהראה כי למתרגלי מיינדפולנס ותיקים מבחינה מוחית ישנה פעילות חסר ברשת הקרויה “Default Network” שאחראית על הנרטיב של העצמי, ומנגד עלייה בפעילות חלק של ה[2]אינסולה שקשור לתחושת העצמיות שאינה תלוית נרטיב אלא גופנית. [3]
[4]

mind

בדימוי המצורף ניתן לראות מצד שמאל את הפעילות המוחית של קבוצת ביקורת לעומת הפעילות המוחית של מתרגלי מדיטציה ותיקים. מתוך הדימוי ניתן לראות כי ישנה הפחתה של “רומינציה”, מנגנון של חשיבה חזרתית, שמשמרת ומחמירה מצב של דיכאון וחרדה. במקרה של מתרגלים ותיקים תוכן “הסיפור” או הנרטיב מנותק מתחושת האינדיבידואליות שלהם ולכן אינם זקוקים להצדקות.
כלומר תרגול מדיטציה באופן ממשי מעצב את דפוסי המחשבה שלנו באופנים שונים מהאופן שבו אנו רגילים לחשוב ולהתנהל. ניתן לומר כי זהו פיתוח של משמעת על מוקד הקשב ועיצובו כמרחב פתוח.
מחקרי מוח מהשנים האחרונות מבחינים בשתי מערכות קוגניטיביות שונות, שקשורות גם למצבי רוח ותפקוד אנושי תקין עליהן אחראיות האונות. האונה השמאלית קשורה למערכת של “התקרבות” ואילו האונה הימנית למערכת של “הימנעות”.
תרגול מדיטציה מזמין את המתרגל לגלות קשב פתוח ומכיל, נטול שיפוטיות ללא מאבק או הימנעות. כתוצאה מכך המתרגל מאמן את מערכת ה”התקרבות” של האונה השמאלית שמוביל בסופו של דבר למצב רוח טוב יותר.
יחד עם זאת, יש לציין, כי למרות שתרגול מדיטציה תורם ליצירת רוגע ושקט פנימי, דיי שכיח שבפעמים הראשונות, יצופו קשיים שעולים מתוך מפגש עם המחשבות. בדומה לאדם המתחיל להתאמן במכון כושר וחווה שרירים תפוסים. זהו שלב הכרחי שיש לעבור על מנת לפתח מיומנות. עם הזמן סיגול ופיתוח המיומנות המוחית הנדרשת, הקשב מפסיק להיות קופצני ולא שקט וניתן להתבונן בתכנים המטרידים של המחשבות ללא היווצרות של מערבולת רגשית חזקה שנובעת מהזדהות עצמית.
באופן פרדוקסלי, כותבים אפרט ואחרים (Eppert et al, 2015 ) כי בעת ובעונה אחת חיבור עם בסיס טוב כרוך בהרפיה אך זה גם דורש מאמץ. זהו שילוב של הדואליזם כגון גוף ונפש, עבודה ומשחק, התבוננות ופעולה, בידיעת מוצאם הדואלי והטבע אולטימטיבי. ישנן הקרבה ומשמעת והכוונה איננה למשהו לא נעים או מלאכותי המוטל עלינו מבחוץ אלא כתהליך אורגני שמתרחב באופן טבעי. [1]
תרגול מדיטציה תורם למיטביות של האדם, אך הוא אינו מתיימר להחליף את שיטות הרפואה המקובלות. באמצעות תרגול מדיטציה מתאפשרת התבוננות נטולת אמצעי וקשר ישיר לעצמיות

ביבליוגרפיה:

[1] שני איילת, (2014), מדיטציה, בודהיזם ומיינדפולנס במערב: שיחה עם רופרט גתין, עיתון הארץ.
אוחזר מתוך: http://www.haaretz.co.il/magazine/ayelet-shani/.premium-1.2335138

[1] Wexler, P.( 2007). Mystical Jewish Sociology, Journal for the study of religions and ideologies.6.18, 206-213. Retrieved from:
file:///C:/Documents%20and%20Settings/Owner/My%20Documents/Downloads/18_JSRI_Wexler_Philip%20(2).pdf

[1]  בוננות, (2013), בתוך האקדמיה ללשון העברית, אוחזר מתוך: http://hebrew-academy.org.il/2013/03/03/%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9-%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%AA-%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%92//

 

 

[1] על פי הגישה הבודהיסטית, ישנן ארבע אמיתות עליהן מושתת העולם. הראשונה היא סבל, השניה, הסיבה לסבל, השלישית חידלון הסבל והרביעית הדרך המובילה להפסקת הסבל.

[1] Eppert, C. Vokey, D. Tram Truong, T. Nguyen, A. and Heesoon Bai, H. (2015). Intercultural Philosophy and the Nondual Wisdom of ‘Basic Goodness’: Implications for Contemplative and Transformative Education. Journal of Philosophy of Education. 49 (2), pp. 274–293

[1] פדרמן אסף, (2014), אימון במיינדפולנס משפיע על המוח, מערכת החיסון, והטל ומרים, מודעות קשובה. אוחזר מתוך:
http://mindfulness.co.il/2014/12/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5/

[1] חוקרים רואים באזור מוחי זה כאתר שמחבר בין מצב הגוף – צרכיו ומאוויו – לבין ההתנסות הרגשית והמודעות ההכרתית שמתלוות אליו.

[1] Farb, N. A. S, Segal, Z. V, Mayberg ,H,  Bean ,J, McKeon, D, Fatima, Z, & Anderson, A.K (2007). Attending to the present: mindfulness meditation reveals distinct neural modes of self-reference. Social cognitive and affective neuroscience, 2(4), 313-322. doi:  10.1093/scan/nsm030

 

[1] הדימוי לקוח מתוך המאמר שם שם.