לכל חנות ספרים יש מדור לספרי עזרה עצמית, מחקר פנימי ורוחניות. לרוב המדור הזה, שתחתיו נאספים ספרים שחלקם מכילים חוכמות בנות 3000 שנה, זוכה לאיזשהו שם מעליב כמו “עידן חדש”. יש לי חנות ספרים בכיכר רבין בתל אביב, והתבדחנו פעם, כשניסינו למצוא למדור שם אחר, ואמרנו שאפשר לקרוא לו “המערב התעורר”.

גם האוצרות של המדור הזה היא עניין טריקי. מחד ספרים נהדרים, פילוסופיה שימושית, יומיומית, שבאמת טומנים בחובם את היכולת לשפר את האופן שבו אנחנו מתקשרים עם עצמנו ועם הזולת, את תפיסות העצמי שלנו, את החובה שלנו לקחת אחריות מלאה על החיים שלנו, את מקומו של האגו ועוד. ומאידך ספרי ביזאר ואיזוטריה, ואינספור ספרים שמתעלים שלל חוכמות עתיקות לשורה תחתונה וקפיטליסטית להחריד.

אבל כן, ללא ספק יש ספרים, מילים כתובות על דף, שטומנים בחובם את היכולת לשנות, ולו במעט, דפוסי עומק שלנו. הם צריכים לתפוס אותנו בנקודה המתאימה, ואנחנו אותם. בנקודה בה משהו בנו מחפש את התשובות האפשריות שהם מעלים ולהיות קשובים להן.

מעולם לא חשבתי שארים ספר מהמדור הזה. לא הייתי מהסס לקחת ספר ממדור פסיכולוגיה או פילוסופיה, למעט מסיבות של כובד ואי נגישות. יום אחד, אי שם בתחילת “נתיב המחקר הפנימי המבוקר שלי”, נקרא לזה, שם קליט ככה, המורה שלי שלחה אותי לקרוא את הספר “ארבע ההסכמות”. הפרק הראשון דן בהשפעה של מילים עלינו, וחלק בו עוסק בחשיבות של ניקיון השפה והמחשבה. הכותב, דון מיגל רואיז, מתאר את המילים כבעלות כוח מכשף וכותב על האופן בו אנחנו יכולים להטיל כישוף זה על זה בעזרת מילים. אני של אז היה צריך להחליף בראש את השורש “כש”ף” בצירוף המילים “השפעה פסיכולוגית” כדי שאני אוכל לחיות עם המסר בשלום.

אבל בסופו של דבר הספר הזה, ועוד ספרים רבים אחרים, פגשו אותי בנקודות מסוימות, מדויקות בכל פעם, והציעו לי כלים משמעותיים, התנסות בצורות מחשבה אחרות, עידוד, חמלה ונחמה. בעיני, לאנשים כמונו, העוסקים במחקר פנימי, יש חשיבות בפיתוח הרגלי קריאה של ספרים אלה. כשהם מגיעים אלינו ברגע הנכון הם יכולים לדרבן אותנו, להוציא אותנו מתסבוכת פנימית שנכנסנו אליה ושוב- להציע כלים להמשך הדרך. הם יכולים לזקק מחשבה שכבר חשבנו, שכבר ידענו, שהיא כל כך אינטואיטיבית לנו שמעולם לא התעכבנו עליה, אבל מהלך החיים איכשהו הסיט אותה הצידה, המארג החברתי שבו אנחנו חיים פשוט לא הניח למחשבה הזאת להוסיף ולהתקיים. והם יכולים לאתגר אותנו, ללחוץ על המקומות הכואבים ולהציב לנו רף פנימי קשוח.

שאלתי את המורה שלי בהתחלה- אבל יש כל כך הרבה בולשיט, איך אפשר לדעת מה באמת טוב? התשובה שלה הייתה שאני פשוט אדע. התשובה השנייה, שלי הפעם, היא שכנראה אי אפשר לדעת. ספר שאני אחשוב שהוא מדהים, בסיסי במובן הזה שהוא נוגע ביציקות הבטון שעומדות בבסיס החוויה האנושית, ראוי להיכנס לתכנית הלימודים בבתי הספר מכיתה א’,  יכול להיקרא על ידי חבר שאני כמובן מעריך את דעתו והוא לא ידבר אליו בכלל. ולהפך. אני זוכר תמיד- יש אנשים ש”האלכימאי” שלח אותם למסלול חיפוש עצמי מטורף.

מה שאני אנסה לעשות כאן, הוא לספר על חוויית הקריאה של ספרים אלה, אחד בכל פעם, איך הספר השתלב במסע הפרטי שלי ובמובן הרחב- מה שמעתי בהם בכל פעם שניגשתי לקרוא. אני תמיד אכתוב על הספרים האלה מנקודת המבט שלי ברגע שבו אני כותב את הטקסט. ואחד הדברים המעניינים לגבי כל אחד מהספרים אלה, שעליהם אכתוב, הוא שכשאני חוזר לקרוא בהם פעם נוספת אני נמצא כמעט תמיד בחוויה של “מה? זה היה פה גם קודם?”.

לינק לחנות הספרים של עידו:
https://greenbrothers.co.il/